שיקום תפקודי: יסודות והערכה

הצגה

שיקום תפקודי מהווה את הבסיס של הפרקטיקה הפיזיותרפית. מטרתו לשקם, לשמר או לייעל את היכולות התפקודיות של מטופל בעקבות טראומה, פתולוגיה כרונית, התערבות כירורגית או ירידה הקשורה לגיל. בניגוד לגישה אנליטית בלבד המתמקדת בשריר או מפרק בודד, השיקום התפקודי מתייחס לכלל התנועה בהקשר של חיי היומיום, העבודה והפעילות הספורטיבית.

היסטורית, השיקום התפקודי התגבש לאחר שתי מלחמות העולם, מתוך הצורך לשלב מחדש את הפצועים בחיים הפעילים. כיום, הוא מבוסס על עקרונות הרפואה מבוססת ראיות ומשלב כלי הערכה מאומתים בינלאומית.

עקרונות יסוד

• גישה הוליסטית: המטופל מוערך בשלמותו, תוך התחשבות בגורמים ביו-פסיכו-חברתיים על פי מודל ה-ICF של ארגון הבריאות העולמי
• התאמה אישית: כל תוכנית טיפולית מותאמת לצרכים הספציפיים, למטרות האישיות וליכולות השיוריות של המטופל
• הדרגתיות: התרגילים והדרישות עולים בהדרגה בעוצמה, במורכבות ובמשך
• ספציפיות: התרגילים משחזרים ככל האפשר את התנועות התפקודיות המטורגטות
• מדידות: ההתקדמות נמדדת באמצעות הערכות סטנדרטיות וניתנות לשחזור

הערכה תפקודית

• הערכת מפרקים: מדידת טווחי תנועה באמצעות גוניומטר
• בדיקת שרירים: הערכת כוח לפי סולם דניאלס (0-5) או דינמומטריה
• הערכת כאב: סולם VAS, שאלון DN4 לכאב נוירופתי
• הערכה תפקודית: פעולות יומיומיות — העברות, הליכה, מדרגות. סולמות: Barthel, FIM, Timed Up and Go
• הערכת שיווי משקל: עמידה על רגל אחת, פלטפורמת סטבילומטריה, מבחן רומברג, Berg Balance Scale

התוויות עיקריות

• שיקום לאחר טראומה (שברים, נקעים, פריקות)
• שיקום לאחר ניתוח (החלפת מפרקים, שחזור רצועות)
• מצבים ניווניים (דלקת מפרקים ניוונית, מחלת דיסק)
• מצבים נוירולוגיים (אירוע מוחי, פגיעת ראש, פגיעות חוט שדרה)
• מצבים ראומטיים (דלקת מפרקים שגרונית)
• דה-קונדישנינג פיזי כללי (שכיבה ממושכת, החלמה מטיפול נמרץ)

התוויות נגד

• שברים לא מאוחים או לא יציבים באזור המטורגט
• זיהום חריף מקומי או מערכתי (חום, אלח דם)
• פקקת ורידים עמוקה שלא טופלה (סיכון לתסחיף)
• מצב דלקתי חריף חמור (שלב כאב-יתר מיידי לאחר ניתוח)
• מצבים לבביים לא יציבים (אי-ספיקת לב, תעוקת חזה לא יציבה)
• גידולים ממאירים לא מיוצבים באזור הטיפול