שירה טיפולית

סקירה כללית

שירה טיפולית היא שימוש מכוון בשירה — קריאה, כתיבה ושיתוף שירים — במסגרת טיפולית שמטרתה ריפוי רגשי, פיתוח אישי וצמיחה פסיכולוגית. היא נבדלת מצורות אחרות של כתיבה טיפולית באופי השפה הפואטית עצמה: מרוכזת, מטאפורית, מקצבית, לשיר יכולת ייחודית לגעת בשכבות רגשיות שפרוזה אינה מצליחה להגיע אליהן.

שירה היא השפה הטבעית של הרגש. היכן שפרוזה מסבירה, השיר מעורר. היכן שנרטיב מתפתח ליניארית, השורה מרכזת ומצמידה, יוצרת תהודות שחורגות מהמשמעות המילולית. איכות זו הופכת את השיר לכלי טיפולי עוצמתי לחוויות המתנגדות לוורבליזציה רגילה: אבל, טראומה, אהבה אבודה, עימות עם המוות.

מקורות והתפתחות

השימוש הטיפולי בשירה מתחיל בעת העתיקה. שאמנים השתמשו בשירי קצב לריפוי חולים, מזמורי תהילים שימשו כתפילות ריפוי, והטרגדיות היווניות כיוונו לקתרזיס קולקטיבי. תנועת השירה הטיפולית המודרנית נולדה בשנות ה-60 בארצות הברית, בהובלת הפסיכיאטר הניו-יורקי ג'ק לידי. ב-1969 פרסם את Poetry Therapy, היצירה השיטתית הראשונה בנושא.

ב-1981 נוסדה האגודה הלאומית לשירה טיפולית (NAPT) בארה"ב, שמבנה את המקצוע עם קוד אתי, קריטריוני הכשרה ותהליך הסמכה. כיום, שירה טיפולית מוכרת כמודאליות טיפולית על ידי מספר ארגוני בריאות נפש.

כתיבת שירים כביטוי הבלתי ניתן לביטוי

• עיבוי: השיר מכריח לזקק את מהות הרגש למילים ספורות — תהליך הבהרה שהוא כשלעצמו טיפולי
• מטאפורה: העקיפה המטאפורית מאפשרת לגשת למציאויות כואבות מדי כדי לקרוא להן בשם ישירות
• קצב ומוזיקליות: העבודה על קצב, צלילים ושתיקות מפעילה את הגוף ויוצרת אפקט מווסת על מערכת העצבים
• שבירה מקובלת: השיר מאפשר משפטים לא שלמים, שבירות תחביריות ושתיקות — מאפיינים שתואמים את הדרך בה טראומה מפרקת שפה
• עמימות יצירתית: השיר יכול לומר שני דברים בו-זמנית, להכיל את הסתירה שלו עצמו

טכניקות שירה טיפולית

• שיר שיתופי: בקבוצה, כל משתתף כותב שורה על נושא נתון; השורות מורכבות לשיר קולקטיבי
• הייקו טיפולי: צורה יפנית אולטרה-קצרה (5-7-5 הברות) שמכריחה ריכוז קיצוני שהוא כשלעצמו תרגול קשיבות
• אקרוסטיכון: כתיבת שיר שהאותיות הראשונות של כל שורה מרכיבות מילה, יוצרת משמעות חבויה
• שירה מצויה (found poetry): בחירה וסידור מחדש של מילים מעיתונים או ספרים — שימושית במיוחד למטופלים שמרגישים שאינם מסוגלים לכתוב
• שיר-תגובה: לאחר קריאת שיר קיים, המטופל כותב שיר משלו בתגובה
• שיר חושי: כתיבה דרך חקירה שיטתית של חמשת החושים הקשורים לחוויה

יישומים קליניים

• טראומה ו-PTSD: שירה מאפשרת ביטוי שברי טראומה שנרטיב פרוזאי אינו יכול להכיל. הצורה המפוצלת של השיר תואמת את הדרך בה טראומה מאוחסנת בזיכרון
• אבל ואובדן: שירה מציעה שפה לאי-נאמרות של האובדן. טקסי שירה מבנים את עבודת האבל
• מתבגרים במשבר: שירה — בפרט סלאם ו-spoken word — מגיעה למתבגרים דרך עוצמתה הרגשית ומרדנותה
• סוף חיים: שירה מלווה את התהליך בהצעת שפה לשאלות אולטימטיביות — פחד, תקווה, משמעות, מורשת, פרידה
• אסירים: תוכניות שירה בכלא מציעות מרחב חופש פנימי בסביבת כפייה

התוויות נגד

• פסיכוזה פעילה לא מיוצבת (השפה המטאפורית והעמומה של שירה עלולה להזין בלבול בין מציאות לסמליות)
• הפרעת אישיות נרציסיסטית חמורה בקבוצה (המטופל עלול לנצל את השיתוף הפואטי למשיכת תשומת לב)
• פוביה בית-ספרית או טראומה הקשורה לכתיבה (המטפל חייב להפחית את מקדשות המעשה הפואטי)
• מצב דיסוציאטיבי פעיל (עוצמה רגשית של שירים מסוימים עלולה לעורר אפיזודה דיסוציאטיבית)
• אלקסיתימיה חמורה (מטופלים עם קושי גדול בזיהוי רגשות עלולים להרגיש חסרי אונים מול שפה רגשית)