פסיכואנליזה פרוידיאנית
השיטה המייסדת של הפסיכותרפיה שנוצרה על ידי זיגמונד פרויד, חוקרת את הלא-מודע באמצעות אסוציאציה חופשית, ניתוח חלומות והעברה לפתרון קונפליקטים נפשיים עמוקים.
הצגה
פסיכואנליזה היא השיטה הפסיכותרפויטית הראשונה, שפותחה על ידי זיגמונד פרויד בוינה בסוף המאה ה-19. היא מהווה תיאוריה של התפקוד הנפשי (טופוגרפיה ראשונה: מודע/קדם-מודע/לא-מודע; טופוגרפיה שנייה: עידו/אגו/סופר-אגו), שיטת חקירה של הלא-מודע ופרקטיקה טיפולית לשינוי עמוק של המבנה הנפשי.
פרויד טען שסבל נפשי נובע מקונפליקטים לא-מודעים בין דחפים (עידו), דרישות המציאות (אגו) וציוויים מוסריים מופנמים (סופר-אגו).
מייסד: זיגמונד פרויד (1856–1939), נוירולוג ופסיכיאטר, וינה, אוסטריה
עקרונות יסוד
הלא-מודע: חלק מרכזי מהחיים הנפשיים חומק מהמודעות.
אסוציאציה חופשית: הכלל הבסיסי — המטופל אומר כל מה שעולה בדעתו ללא צנזורה.
העברה: המטופל מקרין על האנליטיקאי רגשות ודפוסי יחסים מיחסיו המוקדמים. ניתוח ההעברה הוא המנוע העיקרי של שינוי טיפולי.
התנגדות: כוחות נפשיים המתנגדים למודעות של חומר מודחק.
פרשנות: האנליטיקאי מנסח השערות על משמעויות לא-מודעות.
התוויות עיקריות
- נוירוזות (חרדה, פוביות, אובססיות)
- הפרעות אישיות (ארגון נוירוטי וגבולי גבוה)
- דיכאון חוזר
- קשיים יחסיים ורגשיים כרוניים
- עיכובים יצירתיים ומקצועיים
- סבל אקזיסטנציאלי וחיפוש משמעות
מהלך המפגש
פסיכואנליזה קלאסית מתקיימת בשכיבה על ספה, האנליטיקאי יושב מאחור, מחוץ לשדה הראייה. מפגשים נמשכים 45-50 דקות, 3-5 פעמים בשבוע. המטופל מתרגל אסוציאציה חופשית, האנליטיקאי מקשיב ב'קשב צף' ומתערב דרך פרשנויות. הטיפול נמשך בדרך כלל 3-7 שנים.
ניגודי-התוויות
- פסיכוזה פעילה לא מיוצבת
- התמכרות חמורה לא מטופלת
- משבר אובדני חריף
- מוגבלות שכלית חמורה
- חוסר יכולת לסבול תסכול ומסגרת אנליטית
הצהרה רפואית
המידע המוצג במאמר זה מסופק למטרות חינוכיות ואינפורמטיביות בלבד. הוא אינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או מרשם לטיפול. במקרה של ספק, פנו תמיד לרופא או לאיש מקצוע בריאות מוסמך. הטכניקות המתוארות אינן מחליפות טיפול רפואי קונבנציונלי.