יסודות הפסיכואנליזה

מקורות: מהיפנוזה לאסוציאציה חופשית

הפסיכואנליזה צמחה מהקשר רפואי ואינטלקטואלי עשיר בוינה של סוף המאה ה-19. זיגמונד פרויד הצעיר (1856-1939), נוירולוג בהכשרתו, היה מוקסם מעבודתו של שארקו על היסטריה והיפנוזה. שיתוף הפעולה שלו עם הרופא הווינאי יוזף ברויאר היווה את נקודת ההתחלה. המקרה של אנה או. (ברתה פפנהיים) חשף ש'ריפוי בדיבור' יכול לגרום להיעלמות סימפטומים.

פרויד נטש בהדרגה את ההיפנוזה לטובת אסוציאציה חופשית: בקשה מהמטופל לומר כל מה שעולה בדעתו ללא צנזורה.

הלא-מודע: הגילוי הגדול

הלא-מודע הוא אבן הפינה של הפסיכואנליזה. הטופוגרפיה הראשונה (1900) מבחינה בין מודע, קדם-מודע ולא-מודע. הטופוגרפיה השנייה (1923) מציעה שלוש מערכות: עידו (מאגר דחפים), אגו (מערכת תיווך) וסופר-אגו (איסורים מופנמים).

מיניות אינפנטילית וקומפלקס אדיפוס

פרויד טען שהמיניות מתחילה מלידה ועוברת שלבי התפתחות: אוראלי, אנאלי, פאלי, לטנציה וגניטלי. קומפלקס אדיפוס נחשב ל'קומפלקס הגרעיני של הנוירוזות'.

חלומות: הדרך המלכותית ללא-מודע

פירוש החלומות (1900) קובע שכל חלום הוא הגשמה מוסווית של משאלה מודחקת. 'תוכן גלוי' הוא גרסה מצונזרת של 'תוכן סמוי'.

העברה: מנוע השינוי

העברה היא התופעה שבה המטופל מקרין על האנליטיקאי רגשות ודפוסי יחסים ממערכות יחסים מוקדמות. נגד-העברה מוכרת כיום ככלי אבחוני יקר ערך.

הבהרה

מאמר זה מסופק למטרות מידע וחינוך בלבד. פסיכואנליזה צריכה להיות מבוצעת על ידי אנליטיקאים מוסמכים.