אבחון לשון (שה ג'ן)
אבחון לשון הוא שיטת הערכה חזותית של הלשון — גוף, צבע, צורה, ציפוי — המאפשרת זיהוי מהיר של מצב איברים פנימיים, אופי חוסר איזון ועומק הפתולוגיה.
עודכן ב-
הצגה
אבחון לשון (舌诊) הוא, לצד אבחון דופק, הכלי האבחוני האמבלמטי ביותר ברפואה סינית. הלשון נחשבת ל"מראה של איברים פנימיים". נבדקת לפי ארבעה פרמטרים: גוף, צבע, צורה וציפוי.
עקרונות יסוד
- מיפוי לשון: קצה = לב/ריאה; קצוות = כבד; מרכז = טחול/קיבה; שורש = כליה.
- צבע הגוף: ורוד חיוור = נורמלי; אדום = חום; חיוור = חסר צ'י/דם.
- צורה: נפוחה = לחות; דקה = חסר דם/יין; סדוקה = חסר יין.
- ציפוי: לבן דק = נורמלי; לבן עבה = קור/לחות; צהוב = חום; שומני = ליחה.
יישומים אבחוניים
- הערכת איברי זאנג-פו
- קביעת יין/יאנג, חם/קר
- מעקב התקדמות טיפול
מגבלות
- מושפע ממזון, משקאות, תרופות
- תאורה לא מתאימה
הצהרה רפואית
המידע המוצג במאמר זה מסופק למטרות חינוכיות ואינפורמטיביות בלבד. הוא אינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או מרשם לטיפול. במקרה של ספק, פנו תמיד לרופא או לאיש מקצוע בריאות מוסמך. הטכניקות המתוארות אינן מחליפות טיפול רפואי קונבנציונלי.