טיפול יחסי-אינטרסובייקטיבי
זרם פסיכודינמי מודרני הרואה ביחס הטיפולי עצמו את הגורם העיקרי לשינוי, תוך דגש על בנייה משותפת של החוויה בין מטופל למטפל.
הצגה
טיפול יחסי-אינטרסובייקטיבי הוא זרם פסיכודינמי עכשווי שהתפתח משנות ה-80 בארצות הברית, בעיקר על ידי סטיבן מיטשל, לואיס ארון, ג'סיקה בנג'מין ורוברט סטולורו. זרם זה משלב תיאוריית היקשרות, פסיכואנליזה של יחסי אובייקט ופילוסופיה אינטרסובייקטיבית למודל 'שתי נפשות' במקום מודל 'נפש אחת' הקלאסי.
ההנחה המרכזית היא שהנפש נוצרת ומשתנה בתוך ובאמצעות יחסים. הריפוי מגיע מחוויה יחסית חדשה ומתקנת ביחס הטיפולי עצמו.
מייסדים: סטיבן מיטשל, לואיס ארון, ג'סיקה בנג'מין, רוברט סטולורו
עקרונות יסוד
אינטרסובייקטיביות: המפגש הוא שדה אינטרסובייקטיבי שנוצר במשותף.
הדדיות א-סימטרית: המטפל הוא משתתף אותנטי אך היחס נשאר א-סימטרי.
הכרה הדדית: מושג של ג'סיקה בנג'מין — התפתחות נפשית דורשת הכרה באחר כסובייקט אוטונומי.
התוויות עיקריות
- הפרעות היקשרות וסגנונות יחסיים לא בטוחים
- קשיים יחסיים כרוניים
- דיכאון עם מרכיב יחסי
- בדידות כרונית ובידוד
- טראומות יחסיות מוקדמות
מהלך המפגש
הטיפול מתקיים פנים אל פנים, 1-2 פעמים בשבוע, למשך 1-3 שנים. המטפל מעורב יותר מבאנליזה קלאסית. העבודה המרכזית מתמקדת במה שקורה 'בין' שני האנשים בחדר.
ניגודי-התוויות
- פסיכוזה פעילה
- הפרעת אישיות אנטי-חברתית חמורה
- דרישה בלעדית לטכניקות מובנות
- התמכרות חמורה פעילה לא מיוצבת
הצהרה רפואית
המידע המוצג במאמר זה מסופק למטרות חינוכיות ואינפורמטיביות בלבד. הוא אינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או מרשם לטיפול. במקרה של ספק, פנו תמיד לרופא או לאיש מקצוע בריאות מוסמך. הטכניקות המתוארות אינן מחליפות טיפול רפואי קונבנציונלי.