פסיכואנליזה פרוידיאנית

הצגה

פסיכואנליזה היא השיטה הפסיכותרפויטית הראשונה, שפותחה על ידי זיגמונד פרויד בוינה בסוף המאה ה-19. היא מהווה תיאוריה של התפקוד הנפשי (טופוגרפיה ראשונה: מודע/קדם-מודע/לא-מודע; טופוגרפיה שנייה: עידו/אגו/סופר-אגו), שיטת חקירה של הלא-מודע ופרקטיקה טיפולית לשינוי עמוק של המבנה הנפשי.

פרויד טען שסבל נפשי נובע מקונפליקטים לא-מודעים בין דחפים (עידו), דרישות המציאות (אגו) וציוויים מוסריים מופנמים (סופר-אגו).

מייסד: זיגמונד פרויד (1856–1939), נוירולוג ופסיכיאטר, וינה, אוסטריה

עקרונות יסוד

הלא-מודע: חלק מרכזי מהחיים הנפשיים חומק מהמודעות.

אסוציאציה חופשית: הכלל הבסיסי — המטופל אומר כל מה שעולה בדעתו ללא צנזורה.

העברה: המטופל מקרין על האנליטיקאי רגשות ודפוסי יחסים מיחסיו המוקדמים. ניתוח ההעברה הוא המנוע העיקרי של שינוי טיפולי.

התנגדות: כוחות נפשיים המתנגדים למודעות של חומר מודחק.

פרשנות: האנליטיקאי מנסח השערות על משמעויות לא-מודעות.

התוויות עיקריות

• נוירוזות (חרדה, פוביות, אובססיות)
• הפרעות אישיות (ארגון נוירוטי וגבולי גבוה)
• דיכאון חוזר
• קשיים יחסיים ורגשיים כרוניים
• עיכובים יצירתיים ומקצועיים
• סבל אקזיסטנציאלי וחיפוש משמעות

מהלך המפגש

פסיכואנליזה קלאסית מתקיימת בשכיבה על ספה, האנליטיקאי יושב מאחור, מחוץ לשדה הראייה. מפגשים נמשכים 45-50 דקות, 3-5 פעמים בשבוע. המטופל מתרגל אסוציאציה חופשית, האנליטיקאי מקשיב ב'קשב צף' ומתערב דרך פרשנויות. הטיפול נמשך בדרך כלל 3-7 שנים.

ניגודי-התוויות

• פסיכוזה פעילה לא מיוצבת
• התמכרות חמורה לא מטופלת
• משבר אובדני חריף
• מוגבלות שכלית חמורה
• חוסר יכולת לסבול תסכול ומסגרת אנליטית