ארומתרפיה קלינית: יסודות וגישה מדעית

סקירה כללית

ארומתרפיה קלינית, המכונה גם ארומתרפיה מדעית או ארומטולוגיה, היא ענף מתמחה של רפואת הצמחים המוקדש לשימוש טיפולי בשמנים אתריים במסגרת רפואית או פאראמדיקלית קפדנית. בניגוד לארומתרפיה של רווחה או קוסמטיקה, ארומתרפיה קלינית מבוססת על ידע מעמיק בביוכימיה של מולקולות ארומטיות, בפרמקוקינטיקה שלהן ובאינטראקציות שלהן עם גוף האדם.

שמנים אתריים הם תערובות מורכבות של מולקולות נדיפות המופקות בזיקוק באדים או בסחיטה מכנית קרה (לפירות הדר). כל שמן אתרי מכיל בין 200 ל-800 תרכובות ביוכימיות שונות, חלקן בפרופורציות דומיננטיות הקובעות את הכימוטיפ. מורכבות מולקולרית זו מסבירה הן את הרבגוניות הטיפולית של שמנים אתריים והן את הצורך בהכשרה מעמיקה לשימוש בטוח ויעיל בהם.

ארומתרפיה קלינית מתאפיינת בדרישות יסודיות: זיהוי בוטני מדויק של הצמח (סוג, מין, תת-מין, זן), קביעת כימוטיפ באמצעות כרומטוגרפיה גזית משולבת ספקטרומטריית מסה (GC-MS), עמידה בתקני איכות מחמירים (HEBBD — שמן אתרי מוגדר בוטנית וביוכימית, או HECT — שמן אתרי כימוטיפי ומלא), ושליטה בדרכי מתן, מינונים והתוויות נגד.

עקרונות יסוד

ארומתרפיה קלינית נשענת על מספר עמודי תווך מדעיים המבדילים אותה מגישות אמפיריות:

• הכימוטיפ (CT): מושג יסודי שהוצג על ידי פייר פרנשום בשנות ה-70. אותו מין בוטני יכול לייצר שמנים אתריים בעלי הרכבים ביוכימיים שונים באופן קיצוני בהתאם לטרואר, גובה, חשיפה לשמש ותקופת הקטיף. לדוגמה, לקורנית (Thymus vulgaris) קיימים שבעה כימוטיפים עיקריים: CT תימול (אנטי-זיהומי חזק), CT קרבקרול (אנטיבקטריאלי מרכזי), CT לינלול (עדין, מתאים לילדים), CT תוג'נול (מגן על הכבד), CT גרניול (אנטי-פטרייתי), CT אלפא-טרפינאול ו-CT פאראסימן. רישום "קורנית" ללא ציון הכימוטיפ הוא טעות קלינית שעלולה להיות מסוכנת
• מושג הטוטום: השמן האתרי פועל הודות למכלול רכיביו בסינרגיה, ולא באמצעות מולקולה בודדת מבודדת. סינרגיה זו מכונה "אפקט הריסון" כאשר רכיבים משניים ממתנים את הרעילות הפוטנציאלית של רכיבים עיקריים
• הארומטוגרמה: בדיקה אין-ויטרו המבוססת ישירות על האנטיביוגרמה, המאפשרת בדיקת רגישות חיידק פתוגני לשמנים אתריים שונים. היא מאפשרת מרשם מותאם אישית וממוקד
• פרמקוקינטיקה ארומטית: מולקולות ארומטיות עוקבות אחר מסלולי ספיגה, הפצה, מטבוליזם והפרשה ספציפיים בהתאם לטבעם הכימי. פנולים (תימול, קרבקרול, אוגנול) נספגים במהירות אך עלולים להיות רעילים לכבד. תחמוצות (1,8-סינאול) בעלות זמינות ביולוגית ריאתית מצוינת. סזקוויטרפנים (כמזולן, ביסבולול) בעלי מחצית חיים ארוכה יותר ותכונות אנטי-דלקתיות בולטות
• סינרגיה טיפולית: שילוב מושכל של מספר שמנים אתריים מעצים את ההשפעה הטיפולית תוך הפחתת המינונים האישיים ובכך סיכוני הרעילות

המשפחות הביוכימיות העיקריות ותכונותיהן הפרמקולוגיות כוללות: מונוטרפנים (לימונן, אלפא-פינן) בעלי תכונות מפחיתות גודש ודמויות קורטיזון; סזקוויטרפנים (בטא-קריופילן, כמזולן) אנטי-דלקתיים ואנטי-אלרגיים; מונוטרפנולים (לינלול, גרניול, טרפינן-4-אול) אנטי-זיהומיים ומעוררי חיסון; פנולים (תימול, קרבקרול) אנטי-זיהומיים מרכזיים אך צורבים לעור ורעילים לכבד במינון גבוה; אלדהידים ארומטיים (סינמלדהיד) קוטלי חיידקים חזקים; קטונים (תויון, מנתון, קמפור) מומסי ליחה ורעילים לעצבים במינון מופרז; אסטרים (אצטט לינליל) נוגדי עוויתות ומאזני מערכת עצבים; ואתרים (מתילכביקול) נוגדי עוויתות ומשככי כאב.

היבטים טכניים ותקני איכות

איכות השמנים האתריים היא אבן היסוד של ארומתרפיה קלינית. מספר תוויות וקריטריונים מבטיחים איכות זו:

HEBBD (שמן אתרי מוגדר בוטנית וביוכימית): תווית זו דורשת זיהוי בוטני מלא (שם לטיני בינומי, משפחה בוטנית, איבר מפיק), מוצא גיאוגרפי, שיטת גידול, שיטת הפקה ופרופיל ביוכימי מלא באמצעות GC-MS.

HECT (שמן אתרי כימוטיפי ומלא): תווית שקידם הרוקח דומיניק בודו, המוסיפה לקריטריוני HEBBD ערובה שהשמן "מלא" — כלומר לא חוסר צבע, לא הוסרו טרפנים, לא תוקן. השמן חייב לשקף נאמנה את הרכב הצמח בזמן הזיקוק.

ניתוח באמצעות כרומטוגרפיה גזית משולבת ספקטרומטריית מסה (GC-MS) מהווה את שיטת הייחוס לאפיון שמן אתרי. הכרומטוגרמה המתקבלת היא "תעודת זהות ביוכימית" אמיתית המזהה וכמתת כל מולקולה נוכחת. מעבדות מוכרות מספקות תעודת ניתוח לכל אצווה.

שיטות ההפקה משפיעות ישירות על ההרכב והאיכות של השמן האתרי. זיקוק באדים היא השיטה הנפוצה ביותר: האדים חודרים דרך החומר הצמחי, סוחפים מולקולות ארומטיות נדיפות, ואז התערובת מצוננת במעבה. ההידרולאט (מים ארומטיים) והשמן האתרי נפרדים בהבדל צפיפות. סחיטה מכנית קרה, השמורה לקליפות הדרים, שומרת על מולקולות רגישות לחום כגון פורנוקומרינים פוטוסנסטיבים. הפקה ב-CO2 על-קריטי היא שיטה חדשה יותר המניבה תמציות קרובות מאוד להרכב המקורי של הצמח, ללא שאריות ממס.

אחסון שמנים אתריים דורש תנאים מחמירים: בקבוקי זכוכית חומים או כחולים, סגירה הרמטית, אחסון הרחק מאור וחום (אידיאלית בין 5 ל-20 מעלות), מוגן מלחות. שמנים אתריים של הדרים (עשירים במונוטרפנים מתחמצנים) נשמרים 2-3 שנים מקסימום, בעוד שמנים עשירים בסזקוויטרפנים (פצ'ולי, ותיבר, סנדל) יכולים להשתפר עם הזמן.

התוויות עיקריות

ארומתרפיה קלינית מכסה ספקטרום טיפולי רחב, עם רמות ראיות משתנות בהתאם להתוויה:

• מחלות זיהומיות: שמנים אתריים מהווים חומרים אנטי-זיהומיים רב-תכליתיים הפעילים נגד חיידקים (כולל עמידים לתרופות), נגיפים, פטריות וטפילים. עץ התה (Melaleuca alternifolia) הוא המתועד ביותר עם למעלה מ-400 פרסומים מדעיים. אורגנו קומפקטי (Origanum compactum CT קרבקרול) וקינמון צילוני (Cinnamomum verum CT סינמלדהיד) הם אנטיבקטריאלים מרכזיים. רווינטסרה (Cinnamomum camphora CT 1,8-סינאול) הוא אנטי-נגיפי הייחוס בארומתרפיה קלינית
• ראומטולוגיה וטראומטולוגיה: גאולתריה (Gaultheria procumbens, עשירה בסליצילאט מתיל) היא אנטי-דלקתית ומשככת כאבים טבעית. אקליפטוס לימוני (Eucalyptus citriodora CT סיטרונלל) אנטי-דלקתי ואנטי-ארתריטי. הליכריזום איטלקי (Helichrysum italicum) הוא הייחוס להמטומות
• דרמטולוגיה: לבנדר אמיתי (Lavandula angustifolia) לכוויות וריפוי פצעים, עץ התה לאקנה ופטריות, גרניום ורדרד (Pelargonium x asperum) לדרמטוזות
• פולמונולוגיה: אקליפטוס רדיאטה (Eucalyptus radiata) ואקליפטוס גלובולוס (Eucalyptus globulus) כמכייחים ומפחיתי גודש, ניאולי (Melaleuca quinquenervia CT 1,8-סינאול) לזיהומי אף-אוזן-גרון
• גסטרואנטרולוגיה: מנטה פיפריטה (Mentha x piperita) לתסמונת המעי הרגיז (מספר ניסויים קליניים מבוקרים פורסמו), בזיליקום טרופי (Ocimum basilicum CT מתילכביקול) כנוגד עוויתות עיכולי
• נוירופסיכיאטריה: לבנדר אמיתי כנוגד חרדה (הניסוי הקליני של קספר ואח' על סילקסן הראה יעילות דומה ללוראזפאם), ברגמוט ופטיט גראן ביגרד כמרגיעים, אילנג-אילנג (Cananga odorata) כמוריד לחץ דם ומרגיע

מהלך ייעוץ

ייעוץ ארומתרפיה קלינית הוא פעולה רפואית או פאראמדיקלית מובנית:

1. אנמנזה מעמיקה (15-20 דק'): המטפל אוסף היסטוריה רפואית מלאה, טיפולים נוכחיים (סיכוני אינטראקציות תרופתיות), היסטוריה אלרגית (במיוחד למשפחות Asteraceae, Lamiaceae, Apiaceae), היסטוריה של אסטמה או אפילפסיה, מבנה אטופי, והתוויות נגד ספציפיות (הריון, הנקה, גיל, אי-ספיקה כבדית או כלייתית)
2. בדיקה קלינית (10-15 דק'): מכוונת לפי התלונה, יכולה לכלול בדיקת תחומי אף-אוזן-גרון, דרמטולוגיה, אוסטאו-ארטיקולרי. המטפל יכול לבקש בדיקות משלימות, כולל ארומטוגרמה במקרה של זיהום חוזר
3. פיתוח מרשם (10-15 דק'): המטפל בוחר שמנים אתריים המתאימים לאבחנה, למבנה המטופל ולהתוויות הנגד. הוא קובע את דרך המתן (עורית, פומית, נשימתית, רקטלית, וגינלית), מינון, משך טיפול ואמצעי זהירות
4. הוראות שימוש (5-10 דק'): המטפל מסביר שיטות יישום מעשיות, סימני מנת יתר או חוסר סבילות למעקב, אמצעי עזרה ראשונה במקרה של תאונה (שמן צמחי למגע ברירית, לעולם לא מים), ותנאי אחסון
5. מעקב טיפולי: ייעוץ מעקב מתוזמן ל-2-4 שבועות להערכת יעילות הטיפול, התאמת מינונים ואימות סבילות. בטיפול ממושך (מעל 3 שבועות), מומלצים "חלונות טיפוליים" של 5-7 ימים למניעת הצטברות ורגישות

אסכולות וגישות

ארומתרפיה קלינית התפתחה דרך מספר זרמים היסטוריים וגיאוגרפיים מרכזיים:

האסכולה הצרפתית היא המשפיעה ביותר בארומתרפיה קלינית. רנה-מוריס גאטפוסה (1881-1950), כימאי ובשם מליון, נחשב לאבי הארומתרפיה המודרנית. ב-1910, פיצוץ במעבדתו גרם לכוויות חמורות בידיו; הוא טבל אותן באינסטינקט בלבנדר אמיתי והבחין בריפוי מהיר להפליא ללא זיהום או צלקות. אירוע מייסד זה הוביל אותו לפרסם ב-1937 את "Aromathérapie", החיבור בו המציא את המונח "ארומתרפיה". ד"ר ז'אן ואלנה (1920-1995), רופא צבאי, השתמש בשמנים אתריים בשדה הקרב במלחמת אינדוסין לטיפול בפצעים נגועים בהיעדר אנטיביוטיקה. פייר פרנשום הציג את מושג הכימוטיפ המהפכני בשנות ה-70. דומיניק בודו, רוקח בלגי, ייסד ב-1991 את המכללה הבינלאומית לארומתרפיה.

האסכולה הבריטית מעדיפה גישה עדינה יותר, הממוקדת בעיסוי ארומטי ובדילולים נמוכים (1-3%). רוברט טיסרנד, עם ספרו "The Art of Aromatherapy" (1977), פופולריזציה של גישה זו בסביבות בית-חולימיות בבריטניה.

האסכולה הגרמנית מתמקדת במחקרי מדעי עצבים ריחניים והשפעת ריחות על המערכת הלימבית.

ארומתרפיה אינטגרטיבית הוא זרם עכשווי המבקש לשלב ארומתרפיה קלינית בפרוטוקולים של רפואה קונבנציונלית, במיוחד בסביבות בית-חולימיות. בצרפת, מספר בתי חולים אוניברסיטאיים (ליון, שטרסבורג, ניס, מונפלייה) פיתחו תוכניות ארומתרפיה במחלקות גריאטריה, אונקולוגיה, טיפול פליאטיבי ויולדות.

התוויות נגד ואמצעי זהירות

• נשים בהריון ומניקות: איסור מוחלט על כל שמן אתרי במהלך השליש הראשון להריון. מעבר לכך, רק מספר שמנים אתריים מותרים תחת פיקוח מקצועי (לבנדר אמיתי, עץ תה, לימון בהפצה). שמנים אתריים המכילים קטונים (מרווה רפואית, אזוב, תויה) אסורים בהחלט לאורך כל ההריון בשל פוטנציאל מפיל ורעיל לעצבים
• תינוקות וילדים צעירים: אין שמן אתרי לפני גיל 3 חודשים. מ-3 חודשים עד 3 שנים, רק דרך עורית מדוללת מאוד (0.5-1%) עם שמנים אתריים מורשים ספציפית (לבנדר אמיתי, קמומיל רומי, עץ תה). שמנים עשירים ב-1,8-סינאול אינם מומלצים לפני גיל 3 בשל סיכון לעווית גרון. לעולם לא מנטה פיפריטה לפני גיל 6. דרך פומית אסורה לפני גיל 7
• אפילפטיים: קטונים (קמפור, תויון, פינוקמפון) ותחמוצות טרפניות מסוימות במינון גבוה מורידים את סף האפילפטוגניות. רוזמרין CT קמפור, מרווה רפואית, אזוב רפואי, לענה וארז האטלס אסורים באופן מוחלט
• אסתמטיים: הפצה אטמוספרית ושאיפה יש להשתמש בזהירות רבה. שמנים עשירים ב-1,8-סינאול עלולים לגרום לברונכוספאזם. בדיקת סבילות חיונית לפני כל חשיפה
• אי-ספיקת כבד וכליות: פנולים רעילים לכבד במינון גבוה או בשימוש ממושך. מונוטרפנים עלולים להיות רעילים לכליות. התאמת מינון הכרחית
• מטופלים תחת נוגדי קרישה: גאולתריה (סליצילאט מתיל = אספירין טבעי) והליכריזום איטלקי מעצימים נוגדי קרישה. סיכון דימומי מוגבר בשילוב עם AVK או AOD
• אלרגיות ואטופיה: בדיקת עור בקפל המרפק (טיפה אחת של שמן אתרי מדולל ל-20% בשמן צמחי, תצפית למשך 48 שעות) מומלצת לפני שימוש ראשון
• רגישות לאור: שמנים אתריים של הדרים המכילים פורנוקומרינים (ברגמוט, לימון, תפוז מר) הם פוטוסנסטיבים. יש להימנע מחשיפה לשמש או UV ב-12 השעות שלאחר יישום עורי. הסיכון כולל כוויות חמורות ופיגמנטציה קבועה