EMDR (דסנסיטיזציה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים)

הצגה

EMDR (דסנסיטיזציה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים) היא גישה פסיכותרפויטית שפותחה ב-1987 על ידי פרנסין שפירו, פסיכולוגית אמריקאית. התגלתה במקרה כששפירו שמה לב שתנועות עיניים ספונטניות מפחיתות מצוקה הקשורה לזיכרונות מטרידים. EMDR הפכה לאחד הטיפולים המאומתים ביותר להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

מוכרת על ידי ארגון הבריאות העולמי (2013) כטיפול קו ראשון ל-PTSD, EMDR מבוססת על מודל עיבוד המידע ההסתגלותי (AIP). מודל זה טוען שלמוח יש מערכת טבעית לעיבוד מידע שעלולה להיחסם במהלך אירועים טראומטיים.

מייסדת: פרנסין שפירו (1948–2019), פסיכולוגית, המכון לחקר מנטלי, פאלו אלטו

עקרונות יסוד

מודל AIP מציע שחוויות מעובדות בדרך כלל ומשולבות ברשתות זיכרון הסתגלותיות. טראומה מונעת עיבוד זה: הזיכרון נשאר מאוחסן בצורתו הגולמית עם הרגשות, תחושות פיזיות וקוגניציות שליליות מרגע האירוע.

גירוי דו-צדדי מתחלף (תנועות עיניים, הקשות מתחלפות או צלילים) במהלך העלאת הזיכרון הטראומטי מקל על עיבוד מחדש טבעי של המידע. הזיכרון עובר דסנסיטיזציה הדרגתית — המטען הרגשי שלו פוחת — ועיבוד מחדש — משולב עם קוגניציה חיובית מותאמת.

התוויות עיקריות

• הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) — התוויה ראשית
• טראומות מורכבות והתפתחותיות
• פוביות ספציפיות
• הפרעת פאניקה
• אבל פתולוגי
• כאב כרוני הקשור לטראומה
• חרדת ביצוע

מהלך המפגש

פרוטוקול EMDR הסטנדרטי מתנהל ב-8 שלבים: 1) אנמנזה ותוכנית טיפול; 2) הכנה — פסיכו-חינוך והתקנת מקום בטוח; 3) הערכה — זיהוי תמונה, קוגניציה שלילית, קוגניציה חיובית רצויה, רגשות ותחושות גוף; 4) דסנסיטיזציה — גירוי דו-צדדי במהלך העלאת הזיכרון; 5) התקנה — חיזוק הקוגניציה החיובית; 6) סריקת גוף; 7) סגירה — ייצוב; 8) הערכה מחדש.

מפגש נמשך 60 עד 90 דקות. מספר המפגשים משתנה: 3 עד 6 לטראומה פשוטה, יותר לטראומות מורכבות.

ניגודי-התוויות

• אפיזודה פסיכוטית חריפה
• דיסוציאציה מבנית לא מיוצבת
• אפילפסיה לא מבוקרת
• פתולוגיה עינית חמורה
• סיכון אובדני מיידי לא מיוצב
• שימוש פעיל בחומרים לא מיוצב