לוגותרפיה (ויקטור פרנקל)
פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית שנוסדה על ידי ויקטור פרנקל, ממוקדת בחיפוש אחר משמעות ככוח המוטיבציוני הראשוני של האדם, שנולדה מניסיונו במחנות ריכוז.
הצגה
לוגותרפיה (מיוונית logos, 'משמעות') היא האסכולה הוינאית השלישית של פסיכותרפיה. פותחה על ידי ויקטור א. פרנקל (1905–1997), נוירולוג ופסיכיאטר אוסטרי, ניצול אושוויץ, מבוססת על האמונה שחיפוש המשמעות הוא המניע הבסיסי של הקיום האנושי.
מייסד: ויקטור אמיל פרנקל (1905–1997), נוירולוג ופסיכיאטר, וינה, אוסטריה
עקרונות יסוד
רצון למשמעות: המוטיבציה העיקרית של האדם היא גילוי ומימוש משמעות לחייו.
חופש הרצון: גם במצבים הקיצוניים ביותר, האדם שומר על חופש לבחור את עמדתו.
משמעות החיים: משמעות מתגלה, לא מומצאת. שלוש דרכים: ערכי יצירה, ערכי חוויה וערכי עמדה.
התוויות עיקריות
- ריק אקזיסטנציאלי ואובדן משמעות
- דיכאון נואוגני (הקשור למשמעות)
- אבל ואובדן
- מחלה קשה וסבל בלתי נמנע
- שחיקה
- משבר אמצע החיים
מהלך המפגש
לוגותרפיה יכולה להיות קצרה או להימשך מספר חודשים. מפגשים של 50 דקות פנים אל פנים בדיאלוג סוקרטי. טכניקות מפתח: דרפלקציה (הסטת קשב מהעצמי למעורבות חיצונית) וכוונה פרדוקסלית (לבקש מהמטופל לייחל או להגזים בסימפטום המפחיד).
ניגודי-התוויות
- דיכאון אנדוגני חמור (תרופות קודם)
- פסיכוזה פעילה
- פגיעה קוגניטיבית חמורה
הצהרה רפואית
המידע המוצג במאמר זה מסופק למטרות חינוכיות ואינפורמטיביות בלבד. הוא אינו מהווה ייעוץ רפואי, אבחון או מרשם לטיפול. במקרה של ספק, פנו תמיד לרופא או לאיש מקצוע בריאות מוסמך. הטכניקות המתוארות אינן מחליפות טיפול רפואי קונבנציונלי.